מאת ד"ר רועי פרץ
אחת הבעיות הסביבתיות הקשות המכבידות על כלל החיים על פני כדור הארץ היא פסולת הפלסטיק אשר אינה מתכלה, ועתידה להישאר איתנו מאות שנים קדימה. רק במהלך שני העשורים האחרונים קפצה כמות פסולת הפלסטיק בכל העולם פי 2.5, ומתקרבת ל-400 מיליון טון בשנה! פסולת זו כוללת אריזות, שקיות, בקבוקים ומוצרי פלסטיק רבים אחרים שיצאו משימוש. לעתים קרובות פסולת זו גם אינה מופרדת מהפסולת האורגנית הרגילה, כך שגם אחרי שהאשפה האורגנית תתפרק, מטמנות האשפה יישארו כאזורים שאינם ניתנים לשימוש אחר גם בעתיד. פסולת הפלסטיק עלולה אף להתפורר ולהפוך לחלקיקי מיקרו-פלסטיק המהווים מפגע בריאותי וסביבתי. חלקיקים אלו, אשר נמצאו לאורך כל שכבת החוף הישראלית, מצטברים בגופנו ונמצאו במערכת העיכול, מערכת הנשימה ואף בחלב אם!
ישנן מספר שיטות למחזור פלסטיק, רובן דורשות פלסטיק נקי, דבר שמשאיר את פסולת הפלסטיק המעורבת והמלוכלכת (החלק הארי של פסולת פלסטיק) ללא פתרון הולם. פסולת הפלסטיק המעורבת מטופלת בעיקר ע"י שריפה לצורך השבת אנרגיה. לחילופין, שיטת טיפול נוספת יעילה ופחות מזהמת היא פירוליזה. פירוליזה מהווה טיפול תרמי בתנאים אנארוביים (ללא נוכחות חמצן) בטמפרטורה גבוהה, המאפשרת "הנדסה לאחור" הגורמת לפירוק הפלסטיק למרכיבי הנפט הבסיסיים ממנו הוא מיוצר, המשמשים לתעשיות רבות. במקום לרכוש חומרי גלם ודלקים מהעולם, ולשנע אותם ארצה, ניתן להפוך את פסולת הפלסטיק למוצרים בעלי דרישה רבה. הדברים מקבלים תוקף וחשיבות מיוחדת בתקופה זו, כאשר המשבר האנרגטי העולמי דוחף את מחירי האנרגיה כלפי מעלה. ומעבר לשאלת מחירי האנרגיה העולים, חשוב שלישראל תהיה יכולת ייצור אנרגיה מקומית. לעומת זאת, שריפה המתבצעת בנוכחות חמצן, לא רק שלא תאפשר ייצור חומרי גלם לתעשיות אלא גם מלווה בפליטות גבוהות של מזהמים וגזי חממה. נמצא, כי שריפה של טון פלסטיק מייצרת פי 3 יותר פחמן דו חמצני בהשוואה לפירוליזה.
שותפות ראם פועלת להקמת מתקן על בסיס שיטת הפירוליזה במישור רותם המדברי בדרום הארץ, אשר יוכל לטפל בכ-20% ואף יותר מפסולת הפלסטיק השנתית המיוצרת בישראל, הנאמדת בכמיליון טון בשנה. כיום, רוב פסולת הפלסטיק מוטמנת ובמקרים פחות טובים פשוט מושלכת לסביבה, או נשרפת באופן פיראטי. על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, שריפות פיראטיות של פסולת אחראיות על כ-60% מסך פליטות החומרים המסרטנים באוויר.
על מנת לאפשר פתרון רחב היקף לפסולת הפלסטיק בישראל מתקן ראם יעשה שימוש בסלע חוואר ביטומני ממרבץ במישור רותם, העשיר בחומר אורגני. האפר החם שיצא מהתהליך יסוחרר בחלקו חזרה בתור זרם מוצקים נשא חום ובכך יספק אנרגיה עצמית לתהליך. כיום חוואר ביטומני זה נכרה כשכבת טפל בדרך לשכבת פוספטים, הרבודים מתחת, ונערם ללא שימוש בערמות תוך יצירת סכנה סביבתית של בעירה עצמית של החומר האורגני שבו, אשר מחייבת טיפול מניעה מיוחד. סלעי החוואר הביטומני ישונעו מהמכרה למתקן, שם הם יעורבבו עם פסולת הפלסטיק וישמשו כחומר זינה לפירוליזה.
בעוד שפירוליזה נחשבה בעבר לשיטת טיפול יקרה ובעלת דרישת אנרגיה גבוהה, בשנים האחרונות התהליך שופר וכיום אין שימוש יתר במשאבי מים (כפי שהדבר נעשה בעבר), בעבור תהליכי קירור אשר יתבצעו באמצעות אוויר . בנוסף, מיטב הטכנולוגיות אשר עומדות בדרישות הסביבתיות המחמירות של האיחוד האירופי, ישולבו במתקן ראם במטרה לטפל ולמנוע שחרור מזהמים לסביבה.
המתקן המתוכנן יממש את הרעיון הסביבתי של "פסולת למשאב", תוך שימוש בתוצרי הלוואי של התהליך והמרתם לחומרי גלם בעלי ערך רב. כך, למשל, הגופרית האצורה בסלעים הביטומניים תנוצל ליצירת חומצה גופרתית הנדרשת בתעשייה ברמת ניקיון גבוהה מאוד (98%). החום השיורי הנוצר בתהליך ישמש ליצירת קיטור וחשמל, שבחלקו ישמש לתפעול המתקן עצמו, ובחלקו יימכר לרשת החשמל הארצית. בנוסף, אפר הנוצר בתהליך ישמש לענף הבניה, בתעשיית הצמנט והבטון, ויתרום להורדת כמות הפליטות הגבוהה בתעשייה זו.
המתקן החדש לא רק יאפשר פתרון סביבתי והקטנת כמות הפלסטיק המוטמן בישראל– הוא גם יספק עוגן תעסוקתי משמעותי לדרום הארץ, המשווע למקומות עבודה. החברה תרכוש את פסולת הפלסטיק מתחנות מיון, ממפעלים וחקלאים באזור הדרום, ותהפוך עבורם סעיף הוצאה מכביד – פינוי והטמנה של פסולת פלסטיק – לסעיף הכנסה.
מדינת ישראל כבר הוכיחה בעבר שבעזרת ניצול אופטימלי של תנאי המקום ומחשבה מקורית, ניתן לקיים פתרונות אנרגיה סביבתיים ויעילים – למשל דודי השמש, הנמצאים על מרבית גגות הבתים בישראל. הקמת המתקן החדש בלב המדבר תהיה דוגמה וסמל לניקוי הפסולת הסביבתית של פלסטיק תוך מחזור והשבת אנרגיה, ולמתן דחיפה כלכלית משמעותית הדרושה לאזור כולו.
